הוכברג נ' מוסדות ברסלב נחמת ציון, ירושלים, ע"ר

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, וכן בקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 13.2.13.

ברקע הבקשה מצויות העובדות הבאות. ביום 31.12.12 הוגשה על ידי המשיב בקשה לאישור פסק בורר בהתאם לסעיף 23 (א) לחוק הבוררות. על פי הבקשה, ביום 15.11.12 ניתן פסק בורר על ידי כב' הרב נתנאל לינדר. לבקשה צורף מסמך, בכתב יד, שכותרתו "חוות דעת" ולשונו:

"אחרי שהופיעו לפני הני תרי צדדי ה"ה הרב יהושע העשיל מנדל שליט"א כנציג מוסדות שובו בנים. והרב הרן הוכברג שיחיה והציגו לפני את פרטי העובדות והקשר שביניהם במשך הרבה שנים, אשר עיקרו בטיוטת ההסכם שנעשה ע"י ושהוצג לפני כעת. לאחר עיון בטיוטת ההסכם הנני מחוות דעת בזה כי הן הסכומים והן רוח ההסכם נעשה כפשרה הוגנת ונכונה בדרך התורה והיראה, ואין לי אלא לסמוך את ידי ע"ז ולברכם שיזכו להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה עד ביאת גואל מתוך שפע ברכה והצלחה."

לבקשה שהוגשה לביהמ"ש צורף הסכם בין הצדדים שעיקרו כינוס נכסי המבקשת בידי ב"כ המשיב ומימושם עד לסך של 4 מיליון דולר, בתוספת ריבית, וזאת בעבור החזר הלוואות שנתן בעבר המשיב למבקשת (להלן: "ההסכם").

ביום 13.2.13, בהעדר תגובה מטעם המבקשת ניתנה החלטה המאשרת את פסק הבורר:

"משלא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, כקבוע בתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, התשכ"ט 1968- , ועד למועד שנקבע שם, הנני מאשר את פסק הבוררות אשר ניתן על ידי כבי הבורר הרבנתנאל לינדר, בר'ח כסליו תשע"ג (15.11.2012 ), ועל פי הקבוע בסעיף23 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968.

ביום 14.7.12, הגישה המבקשת (להלן גם :"העמותה") את הבקשה דנן.

לטענת המבקשת אין מדובר כלל בפסק בוררות כי אם בתרמית מצד המשיב, שמטרתה להעביר לידיו את כל נכסי המבקשת. לדברי המבקשת, הבקשה שהוגשה נמסרה לה ללא ההסכם אליו מתייחס פסק הבורר ומבלי שמוזכר ההסכם בגוף הבקשה. עוד נטען כי המשיב, המנהל את ענייניה הכספיים של המבקשת, ניצל את חוסר הסדר והבלבול השורר בעמותה, ופעל להשתלט עליה באמצעות "הכנסת" אנשי שלומו לוועד העמותה, על מנת שאלו יוכלו לקבל החלטות בשם העמותה, כמו גם לחתום בשמה על מסמכים שונים הפועלים לטובתו. המבקשת טוענת כי הסכם הבוררות שהוגש לאישור בית המשפט, נחתם על ידי אנשי שלומו של המשיב בעמותה, בניגוד להוראות פרוטוקול האסיפה הכללית של העמותה בנוגע להרשאות חתימה. לטענת המבקשת, גם מר העשיל הנדל, שהופיע יחד עם המשיב בפני הבורר, הרב נתנאל לינדר איננו מורשה חתימה ואף איננו חבר במבקשת. המבקשת טוענת כי קיבלה את העתק הבקשה, אשר כללה את חוות דעתו של הרב לינדר -ללא ההסכם שצורף לבקשה שהוגשה לבית המשפט - פנתה למשיב על מנת לתהות על פשר הגשת הבקשה ומשמעותה וזה הסביר לאנשי המבקשת כי אין כל צורך להגיב לבקשה זו, וכי היא עניין "פורמאלי" בלבד להסדרת מערך הכספים אצל המבקשת. המבקשת טוענת כי גם על פי ההסכם היה על הצדדים לגשת לבית הדין האשכנזי בבית"ר עלית לאישורו בטרם ייגשו לאשרו בפני בית משפט זה, דבר שלא נעשה מעולם. לעניין הבקשה להארכת מועד, נטען כי המבקשת, שטרם ניתן לה יומה בפני בית המשפט, לא עמדה במועדים בשל גורמים חיצוניים אובייקטיבים, תוך שהיא מוטעה על ידי המשיב ובשל כך שלא הומצאה לה בקשת המשיב במלואה. לבסוף נטען כי דחיית הבקשה תביא לחיובה של המבקשת, במיליוני שקלים, דבר אשר יביא בפועל לחיסולה, בעוד למשיב לא יגרם כל נזק.

המשיב מתנגד להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. לטעמו, יש לראות באיחור בהגשת הבקשה גורם הפוגע בניהולו התקין של ההליך, פגיעה מהותית ולא רק פורמלית וכי מקומו של הבירור להתנהל בפני לשכת ההוצאה לפועל. עוד נטען כי המבקשת לא הציגה "טעמים מיוחדים" חיצוניים אשר יצדיקו את הארכת המועד. לגופו של עניין, טען המשיב כי לבקשה לאישור שנמסרה למבקשת צורף גם ההסכם, יחד עם כל המסמכים אותם היה עליו לצרף. לחלופין טוען המשיב, כי מכיוון שההסכם האמור מוזכר בפירוש בחוות הדעת של הרב לינדנר, היה על המבקשת כבעלת דין סבירה לפנות אל המשיב ולבקש ממנו את ההסכם המוזכר בחוות הדעת. עוד נטען כי גם ביום 13.5.13, ולאחר שנפתח נגד המבקשת תיק בלשכת ההוצאה לפועל (אשר בו הוקפאו ההליכים עד תום הבירור בפני בית משפט זה), נחתם בין הצדדים הסכם להסדרת חובות המבקשת למשיב בתיקי ההוצאה לפועל (להלן: "הסכם ההוצל"פ")במסגרתו נכלל גם החוב הנובע מפסק הדין נשוא הליך זה, ועל כן ניתן לומר כי לכל הפחות במועד זה היה בידי המבקשת כל המידע הנחוץ לה על מנת להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין. לדברי המשיב, הטענה כי על פי ההסכם יש לאשרו בביה"ד בבית"ר עלית נטענה כבר בפני ב"כ המשיב על ידי ב"כ המבקשת וזה השיב לה כי לאחר חתימת החוזה הסכימו הצדדים לקבל את אישורו של הרב לינדנר חלף האישור בבית הדין.

המבקשת, טענה בתגובתה כי חתימתה של המבקשת על הסכם ההוצל"פ אינה מרפאת את הפגמים הקיימים בהליך לאישור פסק הבוררות. עוד טוענת המבקשת כי הסכם הבוררות נחתם בכפייה ובעושק, תוך הטלת עיקולים על המבקשת ועל גורמים שלישיים שאינם קשורים להליך אשר הוטלו עליהם לפני המצאת אזהרה וחנקו אותם כלכלית, כאשר במקביל, כך נטען, הגיעו גורמים עבריינים ואיימו על ראשי המבקשת במטרה לגרום להם לחתום על הסכם ההוצל"פ. לטענת המבקשת מדובר בהסכם דרקוני ומקפח אשר משמעותו המעשית היא מכירת חיסול של כל נכסי המבקשת.

דיון

לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בתשובה ובתצהירים והמסמכים שהוגשו, נחה דעתי, שבנסיבות העניין יש מקום לקבל את הבקשה להארכת מועד ולבטל את פסק הדין המאשר את פסק הבוררות שניתן נגד המבקשת בהיעדר תגובה בכפוף לתשלום הוצאות המשיב כפי שאורה להלן.

יש לציין ברקע הדברים, וכעולה מהבקשות והתשובות שהוגשו, וממכתב רשם העמותות שצורף לתגובת המבקשת, כי בנוגע לאירועים המתוארים מתנהלת במקביל חקירה מטעם רשם העמותות וחקירה פלילית במסגרתה נעצר המשיב ונעצרו מספר גורמים בהנהלת המבקשת.

תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984

בהתאם לתקנה 528 ניתנה לבית המשפט הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו. ביסוד התקנה מונחת הדרישה ל"טעם מיוחד" אשר נועדה לאזן בין האינטרס של מבקש הארכה למיצוי זכותו להשיג על פסק-דין שניתן בעניינו, וכן הרצון להימנע מתוצאה שרירותית ומנוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין, לבין האינטרס של המשיב, לסופיות ההליך, להשמת גבול להתמשכותו וכן לחיזוק הוודאות והיציבות המשפטית. באשר לקיומו של "טעם מיוחד", נקבע כי זה "יבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהקשר זה יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; את מהות הטעם שהוצג להגשתו של ההליך באיחור; ולצד אלה יש לשקול את מידת ההסתמכות של הצד שכנגד על פסק-הדין, וכן את סיכוייו הלכאוריים של ההליך..."

(ע"א 7372/12 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה נ' חברת חלקה 18 בגוש 6365 בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 20.2.2013).

בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה הצהיר המצהיר מטעם מבקשת הביטול שהבקשה שהוגשה נמסרה לה ללא ההסכם אליו מתייחס פסק הבורר, המצהיר לא נחקר על תצהירו.

גירסת המשיב לא נתמכה בתצהיר בנקודה זו .

מעיון בהודעת המסירה אשר צורפה לבקשת אישור פסק הבורר, מבלי שהיא חתומה על ידי מי מהצדדים, לא ניתן ללמוד כאמור האם צורף לה מסמך ההסכם.